Välj språk här Välj språk här

חצי גיליון נייר פוליו

פינוי הרהיטים האחרון יצא לדרך והדייר, צעיר עם סרט אבל שחור סביב מגבעתו, עשה סיבוב אחרון בדירה כדי לוודא שלא שכח דבר. – לא, לא שכח דבר. אף לא דבר אחד, וכשפסע החוצה, אל הפרוזדור, החליט בנחישות שלא לחשוב לעולם עוד על מה שעבר הוא בחדרים הללו.  אך הינה, בפרוזדור, קרוב לטלפון, נעוץ לו חצי גיליון נייר, מכוסה בכמה סוגי כתב יד – חלקם קריאים בבירור, אחרים משורבטים בעיפרון או בדיו אדום. הינה זה, כל הסיפור היפה שתם ונשלם תוך פרק זמן קצרצר של שנתיים; כל מה שרצה לשכוח היה כאן בכתב; חתיכת היסטוריה אנושית בחצי גיליון נייר.

הוא הוריד את הנייר; היה זה אותו סוג נייר מבריק, בצבע צהוב בהיר. הוא הניח את הנייר מטה, על אדן המתכת של האח המחופה אריחים שבחדר האורחים, והתכופף מעליו כדי לקרוא – השם שלה הופיע בראש; אליס, השם היפה ביותר שהכיר מעודו, כי היה שייך לארוסתו. והמספר – 151,1. הוא נראה כמו מספר של מזמור בספר המזמורים. אחריו – הבנק. זה היה המקצוע שלו, עבודתו הנערצת שהניבה לחם, בית ובת זוג – היסודות של הקיום כולו. אך זה נמחק בקו! כי הבנק התמוטט, והוא עצמו הועבר לבנק אחר, אבל רק אחרי הרבה מאוד סבל.

בהמשך הופיע: מוכרי הפרחים ואולם השמחות. היו אלו האירוסין, כשכיסיו היו תפוחים בכסף.

הבא ברשימה – הנגרים, הרפדים. הוא בנה קן. המובילים; הם נכנסו לדירתם החדשה.

משרד הכרטיסים של בית האופרה. 50.50. הם היו זוג צעיר ובימי ראשון הלכו לאופרה. הרגעים היפים ביותר שלהם, כשישבו בשקט ובשלווה, מתאחדים עם ההרמוניה והיופי של ארץ הפלאות שבצד הנגדי של המסך.

הבא בתור היה שמו של איש שנמחק בקו. היה זה חבר שהגיע להישגים די גבוהים בחברה, אך לא הצליח להתמודד עם מזלו הטוב ונסק, ללא תקנה, ונאלץ לנסוע הרחק מכאן. השבריריות של כל דבר!

כאן אפשר להבחין בדבר-מה חדש בחיי הזוג. כתוב בכתב יד של אישה, בעיפרון. הגברת. איזו גברת? – אה, זו עם הגלימה הגדולה ועם הפנים הידידותיות המנסות לנחם, זו הנכנסת כל כך ברוך, לעולם אינה עוברת דרך חדר האורחים אלא ישר דרך הפרוזדור לחדר השינה.

מתחת השם שלה: דוקטור ל’.

זו הפעם הראשונה שמופיע שמו של קרוב משפחה. מאמה, משורבט כאן. זו חמותו, ששמרה בדיסקרטיות על מרחק כדי שלא להטריד את הזוג הצעיר, אך קראו לה כעת בשעת צרה, והיא בוא תבוא, כי זקוקים לה.

כאן מתחיל קשקוש ענק, בכחול ובאדום. להתקשר לסוכנות בקשר לעוזרת. העוזרת עזבה, או אולי צריכים לשכור אחרת. הרוקחים. המממ! העננים מתקבצים עכשיו! בית הקברות. כאן הוזמן חלב; ללא חיידקי שחפת.

החנוונים, הקצבים וכד’! הבית מתחיל להתנהל דרך הטלפון, הגברת איננה בתפקיד אז. לא. כי היא מרותקת למיטה.

מה כתוב אחרי זה, הוא לא הצליח לפענח, כי ראייתו החלה להתערפל, כפי שבוודאי קורה לאדם הטובע בים. אך הינה זה – הקברנים.

זה בטוח מדבר בעד עצמו! – אחד גדול ואחד קטן, כשהכוונה לארון מתים. ובסוגריים: לגופה.

ואז כלום עוד! זה הסתיים עם גופה, ואכן כך זה קורה.

אך הוא לקח את הנייר שדהה מהשמש, נשק לו והכניס אותו לכיס הפנימי של המקטורן.

במשך שתי דקות חי מחדש שנתיים מחייו.

הוא לא התכופף כשיצא, אלא החזיק את ראשו זקוף, כבן אדם גא, כי הרגיש שהיקר לו מכול היה שייך לו עדיין. כמה נשמות מסכנות עברו ליד היקר להם ונתנו לו לחמוק!